ארקייד, ניאון ולילה: איך משחקי הווידאו עיצבו את אסתטיקת המועדונים

ארקייד וניאון הם צמד שקשה להפריד. מי שנכנס היום לבר עם שלט ורוד זוהר, לומד ריקוד בסטודיו עם תאורת אולטרה סגול או מגיע למסיבה עם קירות בסגול וטורקיז — נמצא, בלי לשים לב, בתוך אסתטיקה שנולדה באולמות המשחקים של לפני כמעט חמישים שנה. גם השם שלנו, PlayDance, הוא מחווה קטנה לעולם הזה.

הכתבה הזאת עוקבת אחרי הקשר בין שלושה דברים: אור הניאון, מכונות הארקייד, ותרבות הלילה. נדבר על מה שידוע ומוכר, בלי להמציא תאריכים, ובסוף נציע איך להפוך את ההשראה הזאת למסיבה.

בקצרה: שלטי הניאון היו חלק מנוף הלילה העירוני עוד לפני משחקי הווידאו, אבל אולמות הארקייד של סוף שנות השבעים ושנות השמונים חיברו אותם לצבעים עזים, לגרפיקת פיקסלים ולסאונד אלקטרוני. השילוב הזה עבר לקולנוע, למוזיקה ולמועדונים, וחזר בגדול בעשור השני של המאה ה-21 דרך סגנונות כמו סינתווייב.

האור שהמציא את הלילה העירוני

תאורת ניאון מבוססת על גז שזוהר כשעובר בו זרם חשמלי. הטכנולוגיה פותחה בתחילת המאה העשרים, ומקובל לייחס את הפיתוח המסחרי שלה לממציא צרפתי שהציג אותה בפריז. תוך עשורים ספורים שלטי ניאון הפכו לסמל של ערים כמו לאס וגאס, טוקיו והונג קונג — אור שלא נועד להאיר, אלא למשוך.

החשוב לענייננו הוא שהניאון יצר קשר בין צבע לבין ״לילה״. אדום, ורוד, כחול חשמלי וירוק — הצבעים האלה התחילו להיות מזוהים עם בילוי, עם רחובות ערים בשעות מאוחרות ועם מקומות שבהם קורים דברים אחרי החושך.

אולמות הארקייד: פיקסלים, צפצופים וקהל

בסוף שנות השבעים ובתחילת השמונים, משחקים כמו ״ספייס אינביידרס״ ו״פקמן״ הפכו לתופעה עולמית. אולמות ארקייד — חדרים חשוכים מלאים במכונות זוהרות — נפתחו בקניונים, ליד חופים ובמרכזי ערים. הם היו, במובן מסוים, מועדוני לילה לבני נוער: חשוך, רועש, צבעוני, ומלא באנשים שבאו להיראות ולשחק.

האסתטיקה של הארקייד נבנתה ממגבלות טכנולוגיות. מסכים עם מעט צבעים חייבו גרפיקה בצבעים עזים על רקע שחור. רכיבי סאונד פשוטים יצרו צפצופים ומנגינות אלקטרוניות. והמכונות עצמן עוצבו עם ציורים צבעוניים בצדדים ופאנלים מוארים מלמעלה. כל אלה הפכו לשפה חזותית שלמה.

מהמסך לקולנוע ולמוזיקה

בשנות השמונים האסתטיקה הזאת התפשטה הרבה מעבר לאולמות. סרטי מדע בדיוני הציגו עולמות דיגיטליים עם קווים זוהרים על רקע שחור, וסרטים ניאו-נואריים העמידו את ההרואים שלהם ברחובות גשומים מוארים בשלטים. במוזיקה, הסינתיסייזרים נכנסו לפופ וסיפקו את הפסקול.

במועדונים של אותה תקופה ראו את ההשפעה בבירור: תאורה צבעונית, אורות אולטרה סגול שגורמים ללבן לזהור, מראות ואפקטים. מי שהיה בדיסקוטק בשנות השמונים זוכר את הרגע שבו החולצה הלבנה התחילה לזהור תחת אור שחור — רגע ״ארקייד״ קלאסי.

הסינתווייב והחזרה הגדולה

בעשור השני של המאה ה-21 התפתח ז׳אנר מוזיקלי ואסתטי שנקרא סינתווייב, או לפעמים ״אאוטראן״. יוצריו לקחו השראה מהפסקולים, מהמשחקים ומהפוסטרים של שנות השמונים, ויצרו משהו חדש: רשת ורודה מתמשכת עד האופק, שמש מפוספסת, דקלים בצללית ומכונית ספורט. סרטים, סדרות ועטיפות אלבומים אימצו את המראה, והוא חזר גם למועדונים, לברים ולמסיבות פרטיות.

החזרה הזאת היא לא רק נוסטלגיה. מי שגדל בשנות התשעים והאלפיים לא שיחק בארקייד המקורי, אבל האסתטיקה מדברת אליו כי היא פשוטה, צבעונית ושמחה. היא מסמנת ״משחק״, ומשחק הוא בדיוק מה שאנשים מחפשים בערב חופשי.

למה זה עובד במסיבה

איך הופכים את זה לערב

לא צריך תקציב של מועדון כדי ליצור אווירת ארקייד בבית. כמה נורות לד חכמות בסגול וורוד, פס לד מאחורי הספה, ושלט ניאון קטן מהסוג שנמכר לחדרי נוער — וזה מספיק. כדאי לכבות את התאורה הלבנה של התקרה; היא הורגת כל אווירה. יש לנו מדריך מפורט על תאורה למופע בבית.

אפשר להוסיף שכבה של משחק: ״PLAYER 1״ על כרטיס הזמנה, ״לוח תוצאות״ של אתגרים קטנים לחתן, ומטבע משחק שכל אורח מקבל בכניסה. ובסוף, כשהחתן ״עובר את השלב האחרון״, נכנסת הרקדנית. את כל הקונספט הזה פירקנו בכתבה מסיבת רווקים בסגנון ארקייד רטרו.

הצד של הרקדנית

רקדניות אוהבות אווירה כזאת, כי היא מחמיאה. אור צבעוני רך עדיף בהרבה על פלורסנט, ורקע כהה יוצר במה גם בסלון רגיל. ספרו מראש על הקונספט — חלק מהרקדניות שלנו מגיעות עם תלבושות ואביזרים שזוהרים באור שחור, ויכולות להתאים את הכניסה למוטיב. תוכלו להכיר אותן בעמוד הרקדניות.

ארקייד בישראל

גם בישראל היו אולמות משחקים, בעיקר בשנות השמונים והתשעים, בקניונים, בטיילות ובאזורי בילוי. רבים זוכרים את הצלילים, את האסימונים ואת התור למכונה הפופולרית. עם הזמן קונסולות הבית החליפו את רוב האולמות, אבל בשנים האחרונות חזרו מקומות שמשלבים בר ומכונות משחק ישנות, והאסתטיקה נשארה חלק מעיצוב חיי הלילה.

החיבור הזה לא מקרי. מבוגרים שגדלו עם המכונות האלה מחפשים היום אותה תחושה של משחק — בלי לחץ, עם צבעים, עם קצת תחרות ידידותית. מסיבת רווקים היא הזדמנות מצוינת להחזיר את התחושה הזאת לערב אחד.

צבעים ומשמעות

לכל צבע ניאון יש אופי. ורוד וסגול נתפסים כחגיגיים ומעט שובבים, כחול חשמלי וטורקיז כקרירים ועתידניים, ואדום כחם ודרמטי. אם המסיבה היא מסיבת רווקים בסגנון ארקייד, שילוב של סגול וטורקיז עם נקודות ורודות קרוב מאוד לפלטה של משחקי שנות השמונים. אם היא יום הולדת אינטימי יותר, אדום חם ורך יוצר תחושה של מועדון קטן. מתחילים מהצבע, וכל השאר — שלט, מפה, כוסות — נבנה סביבו.

טעויות נפוצות בעיצוב ניאון

יותר זה לא תמיד יותר. חדר עם עשרה צבעים שונים נראה כמו חנות צעצועים, לא כמו מועדון. בחרו שני צבעים עיקריים וצבע הדגשה אחד, ושמרו על פינה אחת חשוכה יחסית. ועוד דבר: אורות מהבהבים מהר יכולים להיות לא נעימים לחלק מהאנשים. הבהוב איטי או אור קבוע עובדים טוב יותר, גם למצלמות של הטלפונים.

לוחצים PLAY

רוצים ערב בסגנון ניאון וארקייד? שלחו לנו בוואטסאפ 055-937-8998 את התאריך, העיר והקונספט, ונבנה איתכם את השלב האחרון של המשחק. אפשר להתחיל גם מעמוד המופעים.

שאלות נפוצות