מדיסקו ל-EDM: איך מוזיקת המועדונים שינתה את הדרך שבה אנחנו רוקדים

מדיסקו ל-EDM עברו בערך חמישים שנה, ובמהלכן מוזיקת המועדונים לא רק החליפה צלילים — היא שינתה את הגוף שלנו. הדרך שבה אנשים זזים ברחבה, מה נחשב ״לרקוד טוב״, ואפילו איך נראית במה, השתנו עם כל גל חדש. מי שמבין את השינויים האלה מבין גם למה מופע ריקוד היום נראה כמו שהוא נראה.

בכתבה הזאת נעבור על התחנות המרכזיות, בניסוח זהיר ובלי להתיימר להיות אנציקלופדיה: הדיסקו של שנות השבעים, ההאוס והטכנו של שנות השמונים, הרייב והטראנס של התשעים, וה-EDM שהפך לפופ. בסוף נחזור לסלון שלכם.

בקצרה: הדיסקו הפך את רחבת הריקודים למרכז הבילוי ואת התקליטן לכוכב. ההאוס והטכנו הוסיפו קצב חזרתי ואלקטרוני שעודד ריקוד חופשי ואישי, והרייב והטראנס הפכו את הריקוד לחוויה קולקטיבית ארוכה. ה-EDM של העשור השני של המאה ה-21 הביא את ה״דרופ״ — רגע שיא שכל מופע ריקוד מודרני נבנה סביבו.

הדיסקו: הרחבה במרכז

בשנות השבעים, במועדונים בניו יורק ובערים אחרות, נולד הדיסקו — מוזיקה עם תוף בס קבוע על כל פעמה, תזמורת כלי מיתר, בס פאנקי וזמרות עם קול גדול. מה שחשוב לנו הוא לא רק הצליל, אלא מה שהוא עשה: התקליטן התחיל לחבר שירים ברצף בלי הפסקות, והרחבה הפכה למקום שבו נשארים שעות.

הדיסקו גם הביא איתו אסתטיקה שלא עזבה אותנו: כדור המראות, רצפה מוארת, נצנצים ובגדים שנועדו להיראות טוב תחת אור. ריקודי הזוגות עדיין היו חלק מהעניין, אבל יותר ויותר אנשים רקדו לבד או בקבוצה. בסוף שנות השבעים הגיעה גם תגובת נגד חריפה לדיסקו בארצות הברית, והז׳אנר ירד מהמיינסטרים — אבל רק כדי להתגלגל למשהו אחר.

האוס וטכנו: המכונה נכנסת לרחבה

בתחילת שנות השמונים, בשיקגו, תקליטנים במועדונים התחילו לערבב דיסקו עם מכונות תופים וסינתיסייזרים. כך נולד, לפי הסיפור המקובל, ההאוס. כמעט במקביל, בדטרויט, נוצר הטכנו — קר יותר, מכני יותר, מושפע ממוזיקה אלקטרונית אירופית.

שני הסגנונות שינו את הריקוד בדרך דומה: הקצב החזרתי והארוך הזמין תנועה חופשית, אישית, כמעט מדיטטיבית. לא היה צורך לדעת צעדים; היה צורך להקשיב. בסצנות של ההאוס התפתחו גם סגנונות ריקוד עם עבודת רגליים מהירה, ובמקביל, בסצנת הנשפים של ניו יורק, התפתח הווג — ריקוד של פוזות ותנועות ידיים חדות שהשפיע מאוד על ריקודי במה עד היום.

רייב וטראנס: לילה שלא נגמר

בסוף שנות השמונים ההאוס הגיע לבריטניה וגרם לפיצוץ. מסיבות ענק במחסנים ובשדות, שנקראו ״רייבים״, הפכו את הריקוד לחוויה קולקטיבית של אלפי אנשים. בשנות התשעים התפתחו מכאן עשרות תת-ז׳אנרים, ובהם הטראנס — מוזיקה עם בנייה ארוכה, מלודיות רגשיות ושיאים גדולים.

בישראל, כפי שרבים יודעים, סצנת הטראנס, ובמיוחד הפסיכדלי, הייתה ונשארה חזקה במיוחד, עם מסיבות טבע ואמנים ישראלים שזכו להכרה בעולם. מי שגדל בארץ בשנות התשעים והאלפיים זוכר את הריקוד של אז: ידיים באוויר, עיניים עצומות, שעות ברצף.

EDM: הדרופ הופך לפופ

בעשור השני של המאה ה-21, המוזיקה האלקטרונית כבשה את המיינסטרים האמריקאי תחת השם הכללי EDM. פסטיבלים עצומים, תקליטנים שהפכו לכוכבי פופ, ושירים שבנויים סביב רגע אחד: הבנייה, השקט הקצר, ואז הדרופ. האסתטיקה הלכה לאותו כיוון — לייזרים, קונפטי, מסכי לד ענקיים.

ההשפעה של הדרופ על הריקוד הייתה עצומה. רקדנים למדו לבנות מתח לקראת השיא ולשחרר אותו בדיוק ברגע הנכון. כל מי שראה מופע ריקוד בשנים האחרונות מכיר את הרגע הזה.

מה כל גל נתן לריקוד

מהמועדון לסלון

מופע חשפנות טוב הוא, בסופו של דבר, מופע ריקוד. רקדנית מקצועית בונה אותו כמו סט קצר של תקליטן: פתיחה שמכניסה לאווירה, אמצע עם אינטראקציה, ושיא בסוף. כדי לבנות את זה היא משתמשת בכל השכבות של ההיסטוריה הזאת — הנצנץ של הדיסקו, הזרימה של ההאוס, הפוזות של הווג והדרופ של ה-EDM. בכתבה על איך רקדנית בונה פלייליסט יש פירוט של התהליך.

ולכן גם כדאי לחשוב על המוזיקה שלכם לפני ואחרי המופע. אם הערב מתחיל ברטרו של שנות השבעים ונגמר בהאוס, הרקדנית יכולה להשתלב בזה בקלות. ספרו לה מראש, והיא תתאים את עצמה. על הצד הטכני — רמקולים, בלוטות׳ ופלייליסט גיבוי — יש מדריך נפרד על הסאונד של מופע ביתי.

הריקוד הישראלי ברחבה

לישראל יש גם סיפור משלה. בשנות השבעים והשמונים הדיסקוטקים בתל אביב ובאילת היו חלק מהותי מחיי הלילה, ובמקביל המוזיקה המזרחית בנתה רחבות משלה באירועים ובחתונות. בשנות התשעים הגיעו מסיבות הטבע והמועדונים הגדולים, ובשנות האלפיים התערבבו כל הסגנונות. התוצאה היא קהל ישראלי שמכיר הכל: הוא יקפוץ לטראנס, ירקוד לשיר מזרחי וישיר פזמון של להיט פופ באותו ערב.

למופע זה אומר דבר אחד: גמישות. רקדנית שמופיעה בארץ צריכה לדעת לעבור בין סגנונות, לקרוא את הקהל ולהבין מתי הוא רוצה קצב מהיר ומתי משהו עם חיוך. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו עובדים עם רקדניות חדשות.

איך זה מרגיש מבפנים

רקדניות שמגיעות מסטודיואים מספרות לא פעם שהן מתאמנות על אותו קטע בכמה סגנונות שונים — פעם עם גרוב של האוס, פעם עם פוזות של ווג ופעם עם עוצמה של דרופ. כך הן יכולות להתאים את עצמן לקהל ולאווירה של הערב. מה שנראה ספונטני על הרצפה בסלון הוא בדרך כלל תוצאה של הרבה שעות אימון, ושל הבנה עמוקה של המוזיקה. במובן הזה, כל מופע טוב הוא שיעור קטן בהיסטוריה של הריקוד.

ערב בהשראת עשור

אחד הרעיונות הכי כיפיים למסיבה הוא לבחור עשור: ערב דיסקו עם כדור מראות ובגדים נוצצים, ערב רייב עם מקלות זוהרים, או ערב פסטיבל עם לייזר קטן. המופע משתלב בסוף כשיא. אפשר לראות את סוגי המופעים בעמוד המופעים, ולשלוח לנו בוואטסאפ 055-937-8998 את הקונספט שלכם — נתאים רקדנית שמרגישה בבית בדיוק בסגנון הזה.

שאלות נפוצות